אז נכון שאנחנו רק ילדים, אבל גם לנו, מסתבר, יש מה ללמד את המבוגרים. ויש לנו, כמובן, גם הרבה מה ללמוד מהם. סיפור קצר על סבלנות, חוכמה, התפתחות ותורשה.
סבא שמעון בא לבקר אותנו בכל שבוע. אבל בשבוע שעבר זה לא היה עוד ביקור רגיל, הפעם סבא הגיע למטרה מיוחדת – אחי הצעיר, יובל, התחיל ללמד את סבא שלנו מה זה אינטרנט, איך גולשים בו, ואיך משתמשים בדואר האלקטרוני. יובל בן ה-9 וסבא בן ה-60 התיישבו יחד מול מסך המחשב, ואני ישבתי בצד וצפיתי במתרחש. האמת היא, שבקושי הצלחתי להתאפק שלא לצחוק. בפעם הראשונה שיובל אמר לסבא "תקליק על העכבר ותפתח את החלון", סבא שאל "מה זה להקליק?" וקם לפתוח את התריס. אבל יובל הפתיע אותי. הוא הסביר לאט, בסבלנות רבה וכל הזמן חיכה עד שסבא יהנהן בראשו או יאמר "הבנתי".
התפלאתי: איך זה שסבא החכם, שיודע חשבון והיסטוריה וארבע שפות, מתקשה בתחום כל כך פשוט כמו מחשבים? ובכלל, בטח גם אתם שמתם לב שאנחנו, הילדים, "קולטים" מהר הרבה יותר מאשר ההורים והסבים שלנו את כל העניינים שקשורים לתחום המחשבים. חשבתם פעם למה זה כך? למה לנו קל כל כך לגשת למחשב ופשוט לשחק, להיכנס לאתרים ולפטפט בצ'טים?
בסוף ה"שיעור" ניגשתי אל סבא ושאלתי אותו על כך. אולי הוא לא מומחה גדול במחשבים, אבל הוא מומחה גדול בלהסביר כל מיני דברים מעניינים. סבא התיישב על הספה ואמר שטמון פה סוד קטן. הסוד הוא שנקודת ההתחלה בינינו לבינו היא שונה, מפני שאנחנו פשוט נולדנו דור או שניים אחריו. יובל ואני לא ממש הבנו למה הוא התכוון.
וסבא הסביר: כולנו רואים שילדים דומים להורים שלהם. כך למשל, לך, רואי, יש אף בדיוק כמו לאמא שלכם, והעיניים הירוקות של יובל דומות לעיניים של אבא. ולא רק תכונות של מראה חיצוני עוברות בתורשה אלא גם תכונות אופי כמו ותרנות, קמצנות ושאפתנות. ככה רואי קיבל את חוש ההומור שלו, ממני כמובן.
"סבא", שאל יובל", גם את הכישרון למחשבים קיבלתי מההורים שלי?"
"נכון", אמר סבא.
"אז איך זה יכול להיות שאתה... לא?" גמגם יובל.
סבא צחק ואמר: "זאת שאלה מצוינת. אני חושב שיהיה קל יותר ללמד חתול לנגן על גיטרה מאשר ללמד אותי מחשבים".
גם אנחנו צחקנו וחיבקנו את סבא. "אתה יודע שאנחנו אוהבים אותך בכל מקרה!"
סבא המשיך: אז למה קשה לי עם מחשבים? כי בכל דור בני האדם מתפתחים, ובכל דור הם ממציאים המצאות חדשות ומורכבות יותר. ובדור שלי, עוד לפני שאתם נולדתם, המציאו את המחשבים. זה היה תחום חדש לחלוטין, ובהתחלה אנשים מעטים בלבד הצליחו ללמוד אותו. אבל במשך השנים נצבר ניסיון בתחום המחשבים, והתחום התרחב והתפתח מאוד.
לניסיון הזה שהצטבר בטכנולוגיה, במדע ובכל תחומי החיים, יש תכונה מעניינת ביותר – הוא לא נעלם, אלא פשוט עובר מהדור הקודם אל הילדים בדור הבא. הם נולדים עם תכונות ונטיות חדשות, שלא היו להורים שלהם.
"ובגלל זה את כל מה שהמציאו ולמדו בדור הקודם, אנחנו לומדים מהר יותר ובקלות?" המשכתי את דברי סבא.
"נכון מאוד", אמר סבא והסתכל על השעון. יובל ואני רצינו נורא לשמוע עוד, אבל כבר היה מאוחר, וסבא צריך היה לחזור הביתה.
שבוע לאחר הביקור של סבא התחילה שנת הלימודים ואיתה הגיעו גם החגים. יובל ואני ציירנו וכתבנו בתוכנת הצייר ברכת שנה טובה לסבא, ושלחנו לו אותה במייל. סבא הצליח לפתוח את הדואר האלקטרוני ולקרוא את הברכה, בעזרתו של אחי, יובל, כמובן. והיום שמחנו למצוא בתיבת הדואר מכתב עם בול ובתוכו כרטיס ברכה, מסבא היקר שלנו. ככה זה. כל דור וההרגלים שלו.
לאתר:"קבלה לעם: לא מתחילים מאפס"
צפו בקליפ: ילדים שואלים - למה האדם חי?
2 דברים שכדאי לכל ילד לדעת
סבא שמעון בא לבקר אותנו בכל שבוע. אבל בשבוע שעבר זה לא היה עוד ביקור רגיל, הפעם סבא הגיע למטרה מיוחדת – אחי הצעיר, יובל, התחיל ללמד את סבא שלנו מה זה אינטרנט, איך גולשים בו, ואיך משתמשים בדואר האלקטרוני. יובל בן ה-9 וסבא בן ה-60 התיישבו יחד מול מסך המחשב, ואני ישבתי בצד וצפיתי במתרחש. האמת היא, שבקושי הצלחתי להתאפק שלא לצחוק. בפעם הראשונה שיובל אמר לסבא "תקליק על העכבר ותפתח את החלון", סבא שאל "מה זה להקליק?" וקם לפתוח את התריס. אבל יובל הפתיע אותי. הוא הסביר לאט, בסבלנות רבה וכל הזמן חיכה עד שסבא יהנהן בראשו או יאמר "הבנתי".
התפלאתי: איך זה שסבא החכם, שיודע חשבון והיסטוריה וארבע שפות, מתקשה בתחום כל כך פשוט כמו מחשבים? ובכלל, בטח גם אתם שמתם לב שאנחנו, הילדים, "קולטים" מהר הרבה יותר מאשר ההורים והסבים שלנו את כל העניינים שקשורים לתחום המחשבים. חשבתם פעם למה זה כך? למה לנו קל כל כך לגשת למחשב ופשוט לשחק, להיכנס לאתרים ולפטפט בצ'טים?
בסוף ה"שיעור" ניגשתי אל סבא ושאלתי אותו על כך. אולי הוא לא מומחה גדול במחשבים, אבל הוא מומחה גדול בלהסביר כל מיני דברים מעניינים. סבא התיישב על הספה ואמר שטמון פה סוד קטן. הסוד הוא שנקודת ההתחלה בינינו לבינו היא שונה, מפני שאנחנו פשוט נולדנו דור או שניים אחריו. יובל ואני לא ממש הבנו למה הוא התכוון.
וסבא הסביר: כולנו רואים שילדים דומים להורים שלהם. כך למשל, לך, רואי, יש אף בדיוק כמו לאמא שלכם, והעיניים הירוקות של יובל דומות לעיניים של אבא. ולא רק תכונות של מראה חיצוני עוברות בתורשה אלא גם תכונות אופי כמו ותרנות, קמצנות ושאפתנות. ככה רואי קיבל את חוש ההומור שלו, ממני כמובן.
"סבא", שאל יובל", גם את הכישרון למחשבים קיבלתי מההורים שלי?"
"נכון", אמר סבא.
"אז איך זה יכול להיות שאתה... לא?" גמגם יובל.
סבא צחק ואמר: "זאת שאלה מצוינת. אני חושב שיהיה קל יותר ללמד חתול לנגן על גיטרה מאשר ללמד אותי מחשבים".
גם אנחנו צחקנו וחיבקנו את סבא. "אתה יודע שאנחנו אוהבים אותך בכל מקרה!"
סבא המשיך: אז למה קשה לי עם מחשבים? כי בכל דור בני האדם מתפתחים, ובכל דור הם ממציאים המצאות חדשות ומורכבות יותר. ובדור שלי, עוד לפני שאתם נולדתם, המציאו את המחשבים. זה היה תחום חדש לחלוטין, ובהתחלה אנשים מעטים בלבד הצליחו ללמוד אותו. אבל במשך השנים נצבר ניסיון בתחום המחשבים, והתחום התרחב והתפתח מאוד.
לניסיון הזה שהצטבר בטכנולוגיה, במדע ובכל תחומי החיים, יש תכונה מעניינת ביותר – הוא לא נעלם, אלא פשוט עובר מהדור הקודם אל הילדים בדור הבא. הם נולדים עם תכונות ונטיות חדשות, שלא היו להורים שלהם.
"ובגלל זה את כל מה שהמציאו ולמדו בדור הקודם, אנחנו לומדים מהר יותר ובקלות?" המשכתי את דברי סבא.
"נכון מאוד", אמר סבא והסתכל על השעון. יובל ואני רצינו נורא לשמוע עוד, אבל כבר היה מאוחר, וסבא צריך היה לחזור הביתה.
שבוע לאחר הביקור של סבא התחילה שנת הלימודים ואיתה הגיעו גם החגים. יובל ואני ציירנו וכתבנו בתוכנת הצייר ברכת שנה טובה לסבא, ושלחנו לו אותה במייל. סבא הצליח לפתוח את הדואר האלקטרוני ולקרוא את הברכה, בעזרתו של אחי, יובל, כמובן. והיום שמחנו למצוא בתיבת הדואר מכתב עם בול ובתוכו כרטיס ברכה, מסבא היקר שלנו. ככה זה. כל דור וההרגלים שלו.
לאתר:"קבלה לעם: לא מתחילים מאפס"
צפו בקליפ: ילדים שואלים - למה האדם חי?
2 דברים שכדאי לכל ילד לדעת
